וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
זהו טקס הבאת הביכורים אל המקדש המתואר בספר דברים.
בהתחשב בהבדלים באקלים וביבול, ניתן למצוא פסטיבלי קציר בזמנים שונים ובמקומות שונים ברחבי העולם. פסטיבלי קציר כוללים לרוב תהלוכות, סעודה ומשתה במשפחה ובציבור, עם מזונות שנכרתו מיבולים שמגיעים להבשלה בערך בזמן הפסטיבל. אוכל בשפע וחופש מהצורך לעבוד בשדות הם שתי תכונות משותפות של פסטיבלי קציר.
כל שנה באמצע חודש ינואר מתקיים בכל הודו ובמדינת טאמיל נאדו בפרט חג הקציר.
נדמה שחג השבועות שלנו ומנהגיו דומים מאוד למקבילתם ההודית, אך רק התפאורה והשחקנים שונים. אלו טקסים ססגוניים ושמחים הנערכים בכפרים, בהם מודים מיליוני אנשים לאל השמש שהרעיף מטובו ונתן יבולים חדשים. פסטיבל הפונגל- פסטיבל קציר האורז אשר בדרום הודו הוא הזדמנות מיוחדת לראות חברה חקלאית החוגגת את חג הביכורים בדרך המזכירה את דרכם של אבותינו. זהו אחד מהפסטיבלים החשובים ביותר הנחגג על ידי הטמילים כהי העור במדינה ההודית של טמיל נאדו וסרי לנקה.
בכל אגד כפרים בטאמיל נאדו, זקנים נשים וטף עומדים בצידי השבילים בזמן שתהלוכות של כרכרות שוורים צבעוניות עמוסות כל טוב ובראשם להקות מתופפים, חלילנים ורקדנים הנושאים טנא על ראשם. נשמע מוכר?
באופן טבעי כל מדינה התברכה בשבעת המינים הייחודית לה ובמקרה של דרום הודו: אורז, קוקוס, עדשים, בוטנים, בננות, מנגו ותמרהינדי, הנפוצים באקלים הטרופי. ביקור בדרום הודו בטיול מאורגן להודו, הוא הזדמנות לטעום את המטבח הטמילי העשיר בטעמים ובתיבול מיוחד כגון: צ'ילי, כורכום, הל וכמון. אגב את האוכל מגישים לרוב על עלה בננה.
פונגל מציין את תחילתו של המסע צפונה של השמש מהנקודה הדרומית ביותר, תנועה מסורתית המכונה uttarayana העולה בקנה אחד עם פסטיבל Makara Sankranthi הנחגג בכל רחבי הודו, כמו קציר החורף, ומתקיים בדרך כלל מ 13-16 בינואר בלוח השנה הגרגוריאני. תאריך זה מציין את התארכות שעות השמש. בשיאו של האירוע surya אל השמש מקבל מנחת אורז מבושלת בכד חרס. המילה "פונגל" עצמה מתייחסת לגלישת התבשיל מעבר לכד החרס, סמל לשפע ולשגשוג, בעוד הסובבים צועקים וצוהלים "מזל טוב". לצד ברכת השפע שנותן הטבע והשמש המרעיפה את חומה, ישנם הקללות של איתני הטבע, בדמות שיטפונות וסופות ציקלון עונתיות, מדי שנה פוקדות את חופי מזרח הודו רוחות עזות הזורעות חורבן והרס. חברות מסורתיות אלו יראות את השמיים ויחד עם זאת יודעות להכיר תודה לחסדיו.
חג הפונגל נמשך 4 ימים: יום ההכנות, יום השמש, יום הבקר ויום המשפחה. בערב החג מתנקים ומתמרקים, את הבגדים הישנים שורפים במדורה, ובמקומם מחליפים לבגדי חג חדשים. את חזיתות הבתים מקשטים בעלי מנגו, בננות וקנה סוכר את הכניסה לבית מעטרים באבקות אורז צבעוניות. היום השני מוקדש לאל השמש ובו מכינים את קדרת האורז. למחרת מוקירים תודה לשוורים, בהמות המשא מקושטות בבדים ונצבעות בצבעים עזים, את היום האחרון מקדישים לביקורים קרובים נושאי ברכות ומתנות.
"...........וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ............. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.ְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד;.................וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ." (ויקרא כו')
לאורז תפקיד חשוב בתרבות אסיה, לצד העמל הרב המושקע בגידולו, זהו הדגן המזין ביותר. מחצית מאוכלוסיית העולם צורכת אורז. להודו יש את תפוקת האורז הגדולה בעולם, והיא גם היצואנית הרביעית בגודלה של האורז בעולם. מערב בנגל היא המדינה הגדולה ביותר לייצור האורז. שדות אורז הם מראה שכיח בכל רחבי הודו, הן במישורי הגנגס הצפוניים ובמישורים הדרומיים.
האורז גדל לרוב בשלוליות רדודות הנקראות "paddy" . את שדות האורז- הפאדי ניתן לטפח לפחות פעמיים בשנה ברוב חלקי הודו, הטיפוח הראשון תלוי בהשקיה, ואילו השני תלוי בגשמי המונסון העונתיים.
בכל העולם מכירים את האורז הבסמטי ארוך הגרעין, אך רק במדינת טאמיל נאדו בלבד יש למעלה מ-100 סוגי אורז. בנסיעה לאורך מישוריה האינסופיים של ארץ זו, ניתן לראות את שלבי העיבוד השונים. אזור הדלתא של נהר הקאוורי Kaveri ידוע מבחינה היסטורית בשם קערת האורז של טאמיל נאדו.
בחברות החקלאיות של מדינות העולם השלישי, כל העבודה נעשית ללא מיכון מודרני: חריש באמצעות שוורים, זריעה ידנית, קציר באמצעות מגל, ודיש - הפרדת הדגן מן המוץ ע"י לוח מורג. על מנת לקיים דונם אורז יש להשקיע מאות שעות עבודה. טיפוח הפאדי משחק תפקיד מרכזי בחיים החברתיים והתרבותיים של הודו הכפרית.
בעידן הגלובלי הכובש כל חלקה טובה, את חיי הקהילה החלפנו בקהילות מדומיינות, ונראה שמחצית מן האנושות איבדו את הקשר לטבע. ביקור בדרום הודו הטרופית והירוקה היא חוויה מעשירה ומלמדת בה אפשר לבחון את חיינו אנו, "שמחת העניים" של הכפריים קשי היום השמחים בחלקם, גורמת לי לתהות האם אנחנו כל כך מתקדמים? האם עולם חדש מופלא עדיף על עולם ישן וטוב?
מתכון לפודינג אורז - פאיסאם / פונגל
המצרכים:
אורז בסמטי - 1/4 כוס
חלב- ליטר וחצי
סוכר - 1/2 כוס (עדיף סוכר דקלים)
זעפרן - 3 עד 4 גדילים
חמאה - 2 כפיות
קורט הל אבקה
בוטנים, קשיו, וצימוקים - לקישוט
קוקוס טחון (לא חובה)
אופן ההכנה:
יש לרסק את האורז בעזרת מיקסר (3-4 שניות) לטגן בחמאה עד קבלת ארומה זהובה
להוסיף את החלב עד להרתחה ולבשל על אש קטנה. כ-15 דקות כאשר התבשיל נהיה סמיך להוסיף עוד חלב וסוכר למשך 5 דקות.
את הבוטנים ואגוזי הקשיו לטגן בחמאה.
לטיולים המאורגנים להודו
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות
ט.ל.ח
סיימון בני הינו מדריך טיולים מאורגנים של פגסוס