גם אשאל את אשתי מה זה הקלאסיקו היא בקושי תדע להגיד מילה אחת או שתיים על איזה שחקן, אך גם היא יודעת שהיריבות בקלאסיקו היא הרבה מעבר לתוצאה במשחק.
מדריד וברצלונה הן שתי הערים הגדולות בספרד, באופן היסטורי ערים אלו מזוהות עם ניגוד עמדות פוליטיות. אם ריאל מדריד היא המייצגת של לאומיות ספרדית, אז ברצלונה היא ההיפך, המייצגת של הקבוצות האתניות הבדלניות והקטנות ובמקרה הספציפי, הלאום הקטלוני. אולי בדיוק בגלל זה ובגלל ההיסטוריה של היריבות בין המועדונים העצומים האלו, משחק הכדורגל בין הקבוצות נחשב לאחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, ובו יריבות אובססיבית כמעט, בין שני עמים, שני מחוזות, שתי עמדות פוליטיות ושני נראטיבים היסטוריים שונים.
עם תחילת מלחמת האזרחים, בזמן שפרנקו מבסס את הדיקטטורה שלו ובקטלוניה מתפתחים רגשות לאומיים בדלנים, נרצח נשיא מועדון הכדורגל של ברצלונה ז'וזפ סוניול, אישהשמאל הליברלי. הוא נרצח על ידי שליחיו של פרנקו. אחד מתומכי הרצח היה סנטיאגו ברנבאו. מה שמוכר לרבים כשמו של האצטדיון המפואר של ריאל מדריד הוא גם שמו של נשיא ריאל מדריד בתקופת ההפיכה. ברנבאו גם היה חייל נאמן ולאומן קיצוני לצד הגדודים של פרנקו. במהלך אותה המלחמה הוברחו מספרד מספר שחקני ברצלונה והאצטדיון בברצלונה הפך להיות מחנה צבאי ברשות השלטונות. ואם זה לא מספיק, לאחר המלחמה, השלטון תמך באופן ישיר ורשמי בריאל מדריד כמייצגת הכדורגל של ספרד כולה, הרבה מין התארים השיגה ריאל מדריד באותה תקופה תוך שהיא מציגה כדורגל מרשים ואיכותי גם בזכות הקשר לשלטון.
לעומת זאת ברצלונה, העיר, הלאומנות הקטלונית וקבוצת הכדורגל כמקשה אחת היו חלק מאותה רשימה שצריך לדכא ולהכחיד יחד עם הקומוניסטים והאנרכיסטים. ברצלונה של אותם שנים היתה עיר מדוכאת, חיה בפחד, פורחת במחתרת וחולמת על ימים יפים יותר. באותה העת ניצחון על קבוצת השלטון ממדריד עדיין לא בא בחשבון.
אחד מהאירועים הקשים יותר שמהווים ציון דרך בשנים הלא ספורטיביות היה משחק חצי גמר הגביע בשנת 1943. במשחק הראשון שהתקיים בברצלונה ניצחה המקומית 3-0. לאחר המשחק האווירה בספרד יצאה מכל פרופורציה, הקתלונים הואשמו בכך שבגדו באומה הספרדית. שחקני ברצלונה קיבלו איומים על חייהם מנציגי השלטון ועל מנת לשמור על חייהם היו חייבים להפסיד את המשחק. המשחק כמובן איבד את הערך הספורטיבי שלו, שריקות צורמות ליוו את שחקני ברצלונה, חפצים נזרקו לעבר השוער והמשחק הסתיים בתוצאה 11-1 לטובת נבחרי השלטון. המשחק ההיסטורי והעצוב הזה היה אבן דרך וארוע בילתי נשכח ביריבות בין המועדונים, מאז, כל ניצחון קטלוני הוא גם נקמה על ההשפלה העצומה והפחד.
כמו בכל לאומנות קיצונית השנים של השלטון הדיקטטורי היו גם כר פורה להתפתחות קבוצות אוהדים. ה"אולטראס", אלו נודעו בקיצוניותם הפוליטית ובאהדה הקיצונית שלהם לקבוצות תוך כדי תמיכה במעשים לא חוקיים, בפשעים ובאלימות.
אומנם היריבות הספורטיבית והחיים שלא במרתפים חיכו לימים טובים יותר, אך דווקא בגלל זה קבוצת הכדורגל של ברצלונה הייתה הדרך החצי חוקית להתנגדות לעריצות הספרדית, הכדורגל עמד מוכן ליום פקודה, ליום שלאחר הדיקטטורה על מנת לנקום בצורה ספורטיבית את כל האירועים הלא ספורטיביים. ואכן, החיים שלאחר השלטון העריץ הגיעו וקבוצת הפאר הקטלונית היתה שם על מנת להוביל את המאבק, וזה שהגיע, הגיע יחד עם יוהאן קרויף ומארדונה. לא היה נשק טוב יותר להנמיך את הגאווה המדרידאית.
גם היום, בטיול לספרד, לאחר שנים רבות של יריבות, בעידן הכסף והכוכבים הגדולים נראה שהתקופה הרעה לא נשכחה. בחירת הנשיא עבור כל קבוצה הוא אירוע פוליטי לכל דבר, ברצלונה עדיין נחשבת כמועדון כדורגל "מורד" ועם כניסה לאיצטדיון העצום שלה ישנו שלט חד וברור "ברצלונה זו לא ספרד" ריאל מדריד לעומת זו היא עדיין המועדון המייצג את האיחוד הספרדי, את הלאומיות ואת העם האחד והגדול, הספרדי.
מאז ועד היום גם הסטטיסטיקה מהווה חלק בילתי נפרד מהתחרות כשכול קבוצה חולמת לפתוח פער ולנצח יותר, בינתיים, במשחקים רישמיים ותחרותיים ריאל מדריד מובילה עם 93 ניצחונות לעומת 90 לברצלונה, אך בעידן הדמוקרטי הפער מצטמצם וברצלונה דומיננטית יותר בשנים האחרונות, ומי יודע אולי כשברצלונה תוביל במספר הניצחונות היא כבר תהיה מדינה נפרדת...
לכל הטיולים המאורגנים בספרד
כל הזכויות שמורות לפגסוס תייירות ונסיעות בע"מ
ט.ל.ח