תאריך:  7-20 לפברואר 2012

קבוצה עם חברת פגאסוס

טיול לבורמה, או טיול למיאנמר בשמה החדש, לשם החדש קשה לנו להתרגל ,מדינה גדולה, כמעט פי 50 ממדינת ישראל עם כ- 55 מיליון תושבים נמצאת צפונית לתאילנד וגובלת עם סין, לאוס ,הודו, נחשבת למדינה עם המון אוצרות טבע כמו גז נפט ומחצבים.

יש לה 2500 מ"מ גשם בשנה ,יציאה לים ונהרות גדולים.

יש בה גם שלטון צבאי שמחזיק את כל העושר בידי קומץ קטן של אנשים ורק לאחרונה באפריל נערכו בפעם הראשונה מזה עשרות שנים בחירות דמוקרטיות .מעבר לכך זוהי ארץ דתית ורוחנית מאד שנותנת כבוד לבודהה ,דרכו ופילוסופית החיים שלו , בזה עיקר קיסמה.
יצאנו לדרך, לטיול מאורגן בבורמה עם קבוצה של 24 אנשים סקרנים ומדריכה אחת מלאת ידע, ונעימות בשם תמר גולדברג.
הטיסה דרך בנגקוק נדמית מאד ארוכה וכדאי לבקש מהחברה לפני הטיול לשריין מקומות סבירים.

מבנגקוק ליאנגון אנו טסים בחברה בורמזית נעימה, כשעה וחצי על האוכל לא כדאי לסמוך...
 

 
הגענו ליאנגון בשמונה בערב של יום המחרת ליציאתנו מהארץ ,גם בגלל שיש ארבע וחצי שעות הפרש. ביאנגון כבר חשוך וחם מאד, אנחנו בדרך למלון יאנגון הקרוב לשדה התעופה. שם אנחנו מגלים שאכן, כפי שנאמר לנו אין אפשרות להשתמש בטלפונים הסלולריים שלנו. אפשר לקחת טלפון לווייני או לקנות שם סים מקומי.
במלון גם אין אינטרנט חופשי אלא בתשלום כבד וגם אז הוא מאד מאד  איטי. החדרים יפים מרווחים והאוכל בסדר.

היום הראשון לטיול, אנו יוצאים לתור את יאנגון ומתחילים בבית הכנסת המקומי והמפואר ביותר. כרגע מתגוררים רק שמונה יהודים בבורמה, זכר לקהילה יהודית מפוארת ועשירה שישבה גם בתקופה הקולוניאליסטית, אנשים שהגיעו לעשות עסקים מעירק ומהודו. כרגע בית הכנסת משמש בחגים ובאירועים מיוחדים את השגרירות ותיירים מזדמנים.
בית הכנסת עצמו נמצא במרכזו של השוק המקומי .שוק מקסים וצבעוני, מסודר נקי ושקט, שפע של ירקות ,פירות ודגים מיובשים מסודרים על מחצלות וסלסילות קש ודוכני ממכר של עלי לעיסה מעורבים בטעמים שונים. ממשיכים למרכז העיר ,בניין העיריה, סטופת סלה המוזהבת. העיר שוקקת אנשים אך שקטה. לפי החוק אסורה כניסת אופנועים לעיר והשקט מורגש .לא רואים הרבה זקנים מסתובבים.
העיר מאד פרושה ואין בה כמעט בניינים גבוהים מעל לשלוש קומות ויש בה הרבה שטחים ירוקים ,שני אגמים ונמל. אנחנו הולכים לכוון הנמל , לעבר מלון סטרן שהוא העתיק ביותר והמפואר ביותר ולכן הכי מתאים להפסקת שירותים.. במקום גם חנות עתיקות יפה וגלריה מרשימה לאומנות, ממשיכים בסיור לכוון בית המשפט העליון ועוד בניינים שנשארו מתקופת שלטון הבריטים. בדרכנו אנחנו רואים הרבה דוכנים של ספרים, מסתבר כי  80 אחוז מהבורמזים יודעי קרוא וכתוב.

אנחנו מגיעים לסקוט מרקט ,שוק מקורה מרכזי, ובו מכל טוב כולל תכשיטים, זהב ודוכני החלפת כסף הגיע הזמן להחליף כסף ולהתחיל לקנות. המטבע המקומית צ'אט. דולר אחד הוחלף בשוק ב- 800-810 צ'אט, עדיפות לשטרות 100 $ חדשים.

השוק נחמד ומלא מזכרות ודברים טובים בהמשך, על הרחוב  הראשי בית קפה בסגנון מערבי .

נוסעים לסטופת שוה-דגון שמסביבה נבנו עשרות פגודות ומקדשים והיא כאילו חולשת על העיר ,וזהו אחד משלושת המקומות הכי קדושים לבודהיסטים בבורמה. בסטופה המרכזית, הגדולה והמוזהבת נמצאים לפי האמונה 8 שערות של בודהה וכן חפצים של שלושת הבודהות שהגיעו להארה לפניו . המקום מרשים מלא זהב וכל טוב, המון מאמינים ואנשים שבאים בהתנדבות לטפח, לנקות ולעשות ככל יכולתם כדי להאדיר את המקום.
שם חוגגים אירועים חשובים בחיים ולכל אדם לפי יום הולדתו בשבוע יש בעל חיים הנמצא באחת הפינות אותו הוא מטפח ולידו הוא מתפלל.
עם ערב השקיעה צובעת הכל בצבעי זהב אדום ולאט לאט כל האורות והקישוטים נדלקים ואוירה מיוחדת שורה במקום.
אנחנו לא מוותרים על בודהה השוכב הגדול ביותר בעולם הנמצא בצ'או-טה ג'י. אורכו 70 מטר וגובה הכתפיים 18 מ'. לבודהה השוכב יש שתי תנוחות מנוחה :אחת כשרגלו מקופלת, נח ,ואחת כשרגליו ישרות , בנירוונה שבאה לאחר המוות .זה נח. על כפות רגליו יש 108 סמלים שלפי האמונה ,חלק מהם היו על כפות רגליו כשנולד וכך ידעו שהוא נועד לגדולה..
ארוחת ערב אכלנו ברובע היוקרתי של יאנגון במסעדה גדולה עם גינה יפה ואוכל טעים.

יום שני :קימה בארבע וחצי בבוקר ,כי עלינו להגיע לטיסה ב 6 בבוקר .במלון התארגנו לארוחה קלה ואנחנו חוזרים לשדה התעופה כדי לגלות שבמטוס יש תקלה ולוקח כשעה עד שמתקנים ואנחנו שוב עם החברה הבורמזית במטוס קטן, לטיסה של שעה עם ארוחה הזויה .נוחתים ב-ניונג-הו, באזור באגן וישר נוסעים לשוק המקומי שיש בו הכול כולל מוכרים נודניקים שמאד רוצים למכור. גם פה השוק נעים וצבעוני ושופע פירות וירקות .
פנינו לבאגן הישנה עיר המקדשים שהוקמה בשנת 849 ובה אלפי פגודות. מתחילים בפגודת שויזיגון ובה סטופה ענקית המקודשת ביותר, מצופה זהב והרבה מקדשים עם סיפורי בודהה ,המלכים ששלטו באזור, הסוס של המלך שנגיעה בפסלו מביאה מזור למחלות...והבור הקטן של המים שהסטופה משתקפת בו כדי שהמלך לא יצטרך להרים ראשו וחלילה עלול לאבד את כתרו...
לאט לאט בעזרת תמר המדריכה והביקור בסטופות הרבות אנחנו נחשפים להיסטוריה של בורמה ולהיותה ערש הבודהיזם. סיפורי בודהה, דרכו ותורתו מגיעים אלינו גם בזכות הקישוטים המקדשים המפארים ומזכירים מה שהיה וגם בזכות הסברים וסיפוריה .
אנחנו ממשיכים לכוון המקדש הגבוה ביותר תתביניו ומשם לפגודת מנוהה עם ארבעת הפסלים הענקים של בודהה ולידם קערת האורז הענקית אליה שופכים את כל התרומות הרבות שמביאים בעיקר בימי טקסים וחגים.
במבנה הסמוך בודהה שוכב נוסף והפעם בתנוחה השניה, מת, לידו מקדש עתיק מאד ובו ציורי קיר עתיקים ותבליטים מעניינים מסיפור חייו של הבודהה והוא משמש בעיקר למדיטציות.
אחרי ארוחת הצהרים, במסעדה יפה על נהר האירוודי אנחנו עולים על כרכרות ומטיילים כשעה בין כל המקדשים הפזורים בשטח. רובם בנויים מאבן אדומה, לכל אחד ייחוד משלו והפיזור בין הירוק שבשטח משווה לכל אוירה מיוחדת. על פגודת שווה סן דו אנחנו מטפסים עד המפלס החמישי וממנה משקיפים על כל אזור באגן והמראה מרשים. יחד עם עוד עשרות תיירים כולנו מחכים לשקיעה הצובעת את כל המקדשים באדום בוהק מול הנהר והאווירה קסומה.
אנחנו לנים במלון anaizing bagan resort   המרשים והמפואר מאד בשילוב של עץ וקישוטי שמשיות ויש אפילו אינטרנט. בארוחת הערב הנחמדה יש גם מופע של תיאטרון בובות שזה מסתבר מופע התרבות היותר אהוב על הבורמזים.

יום שלישי :ארוחת בוקר מפנקת על המרפסת עם אבטיחים ואננס ושוב פנינו לעבר המקדשים שעוד לא ראינו.
כבר אפשר לשים לב שעיקר הביקור כאן הוא להיכנס להוויה המקומית, לרוחניות והאמונה הנטועה בכל שלב של החיים ואיך כולם מנותבים למקדשים ,לסטופות ולאורח החיים הבודהיסטי. אנחנו במקדש אננדה. אחד היפים והמרשימים ביותר ,יש לו ארבעה פתחים ומול כל פתח פסל בודהה גדול בתנוחה אחרת ופניו מעט שונות{ויש הסבר לכל תנוחה ומבט}.המבנה בנוי בקשתות עם פרוזדורים היקפיים מלאי כוכים שבהם דמויות מסיפור חייו של בודהה כולל הוריו. מבחוץ המבנה מגולף ,מלא קישוטים ופסלים מהמיתולוגיה המקומית ובריכת שחיה שבה משתקף המקדש.
נוסעים לחווה שבה מפיקים סוכר דקלים מדקל טודי .אנחנו חוזים בכל התהליך ורואים את מגוון התוצרים. בחווה גם מגדלים שומשום וטוחנים לשמן ועוד זרעים שונים ובוטנים שאנו טועמים.

בדרך להר פופה אנחנו מתוודעים לנאטס. אלו הרוחות והשדים המקומיים ועדיף שיהיה לכל אחד קשרים טובים אתם.. יש 36 כאלו וכדאי להביא להם מנחות, לפי האהבות והצרכים שלהם, לכל נאט יש סיפור ושם וכולם שוכנים על הר פופה שהוא האולימפוס המקומי. ההר הוא מצוק ענק בתוך העמק ואליו טיפסנו 777 מדרגות. בדרך פוגשים את פסלי הנאט , קופים ורוכלים וכמובן למעלה מקדשים ונוף יפה.
חוזרים לכוון באגן ולקראת השקיעה עוצרים ליד מקדש באגן-מי הו .עם כוס יין השקיעה נראית כמו שצריך.
לארוחת ערב אנחנו נוסעים למסעדה יפה בתוך גן גדול אליה מתנקזים המון תיירים .האוכל מעולה ,שילוב בין סיני, הודי בורמזי וברקע תיאטרון בובות גדול ומרשים.

יום רביעי : לפנינו נסיעה של 6 שעות באוטובוס למנדלי. אתנו כמו כל יום גם מדריך מקומי המתחלף בכל אזור. הפעם אונג אתנו והוא שופע הסברים וסיפורים.
עוצרים ליד כפר קטן שנדמה שהזמן עמד בו מלכת. בתי קש וחמר, שבילי עפר, באר לשאיבת מים. בחצר כל בית בעלי חיים בתוך מכלאת קש קטנה בבתים אין מרצפות אלא מעין רצפת בטון חשופה. אין דלתות כי חם והבית פתוח מכל הצדדים שאויר ייכנס ויש מעין מיטות שזה למעשה משטח עץ שעליו מחצלת.
אין ארונות,  השירותים בחוץ והמטבח על אש פתוחה. מעט מאד ציוד ורוב הזמן נמצאים בחצר או בחוץ. כל הכפר יוצא לקראתנו, האווירה טובה וכולם שמחים להצטלם כולל שתי גברות בנות 80-90 לדבריהן המעשנות בנחת סיגרים עבים.
ממשיכים בדרכנו. הנוף מישורי עם מעט צמחיה ובצדנו הנהר. כרגע חורף וזו העונה היבשה. בדרך אנחנו מתוודעים לארבע האמיתות של בודהה ובודקים לעצמנו מה נוכל לקחת אתנו כצידה אישית לדרך.

עוצרים בדרך העיר קטנה כדי לאכול צהריים וגם לעשות סיבוב בשוק המקומי הגדול שטומן בחובו הפתעות. ממשיכים לנסוע ומקבלים הסבר מאונג על הלבוש המסורתי הלונגי. בבורמה כולם לובשים חצאית, לונגי. ההבדל בין גברים ונשים הוא בקשירה ובפרחוניות ועם כל מיני קשירות מיוחדות אפשר לעשות בו שימושים נוספים. נוסף על כך כולם הולכים עם כפכפי גומי פשוטים .
עם ערב מגיעים למנדליי העיר המרכזים במרכז בורמה. אנחנו במלון ayarwaddy river view hotel  שאין בו שום ייחוד וגם הארוחה על הגג לא היה בה משהו שווה.

יום חמישי: קולות התפילות ובקשת התרומות של הנזירים נשמעים כבר בשעה מוקדמת מאד. אנו מתעוררים לבוקר שטוף שמש והביל. נוסעים לראות כיצד מכינים את עלי הזהב אותם מדביקים על הבודהות והסטופות כאות תודה ,הכרה, ואמונה. זהו תהליך ארוך ומייגע והזדמנות לתת תעסוקה לעוד כמה אנשים..
משם אנחנו עוברים למשהו שמזכיר טנדר ומטפסים אתו לעבר גבעת מנדליי ממנה נשקפת כל העיר וסביבתה. השם מנדליי בא ממנדלה וככה היא בנויה כאשר הגבעה היא המרכז.
למעלה גם מקדש צבעוני וכמה סטופות ובדרכנו חזרה לטנדר אנו נתקלים בפסל של "מכשפה" שכרתה את שדיה למען בודהה כדי להביע בדרך זו את אהבתה אליו. ממשיכים לעבר פגודת קוטודאו, שזהו בעצם הספר הגדול ביותר בעולם. למעשה במקום אסופת סטופות שבכל אחת מהן מעין "דף" אבן שעליו כל הכתבים שנכתבו בעקבות בודהה = סיפור חייו, התורה או הדהרמה ושאלות ותשובות. במרכז ,מקדשים ומבנים עם פסלים שונים , שם גם פגשנו כיתת גן בורמזית שישבה לארוחת בוקר בסדר ושקט מופתי.
עוברים לארמון הזהב שנבנה על ידי אחד המלכים בעיר שכנה והועתק כמעט בשלמותו למנדליי. כולו בנוי מעץ טיק, עתיר בגילופים מרהיבים מסיפורי בודהה ובו מתחם תפילה, המקום היה שטח מגוריו של המלך. פעם הכל היה צבוע בצבעי זהב אך גם בצבע העץ הנוכחי הוא מאד יפה..

את ארוחת הצהרים אוכלים במסעדת מזון מהיר מצוינת שמגישה בעיקר אוכל הודי.
הגיע הזמן לשייט על נהר האירוודי הנעים ותמר מפתיעה אותנו עם גלידות, שעד כה טרם ראינו בבורמה ובדרך חזרה בקפה מהבית עם מיני עוגיות. השיט נעים יושבים על כסאות נוח ונהנים מהשמש.
יורדים בגדה ממול ומבקרים בשרידיו של מקדש שאחד המלכים רצה לבנות במטרה שיהיה הגדול בעולם, אך הוא הלך לעולמו בטרם הסתיימה הבניה ויורשיו לא ראו כל סיבה להמשיך. נשארו חלקים מהמבנה ושני שרידי אריות ענקיים שהיו אמורים לשמור עליו. במקום נמצא גם הפעמון השלם הגדול בעולם שמשקלו 900 טון והיה אמור להיות במקדש.
ליד השרידים נמצא גם בית האבות היחידי בבורמה המנוהל על ידי עמותה המגייסת תרומות ובו כ-80 זקנים עריריים ובודדים .המבנים יפים והגברת המנהלת את המקום מגייסת מתנדבים וכוחות עזר ותיירים אשר משאירים לה תרופות שבעזרת ספר התרופות שהיא מחזיקה היא מנווטת את מה שיש לה.

בבורמה המדינה אינה אחראית על רווחת התושבים וכל אדם או משפחה צריכים לדאוג לרווחתם בעצמם.
החזרה בשייט עם השקיעה המרהיבה ואז יורדים לחוף שעשרות או מאות משפחות מתגוררות עליו בתנאים לא פשוטים. המים הנקיים מגיעים פעם ביום במכליות וחשמל הוא כנראה מותרות.
אנחנו מסיימים את היום בארוחה תאילנדית טובה.

היום השישי: עם בוקר אנחנו פוגשים את טורי הנזירים הנושאים סיר בידם ויוצאים לאסוף את התרומות לארוחותיהם. כל אחד רואה זכות גדולה לתרום משהו לנזירים המשמרים ולומדים את תורת בודהה וכעבור זמן קצר כולם נראים כבר בדרכם חזרה למנזר עם הסירים המלאים.

אנחנו נוסעים לכיוון פגודת מהמוני {החכם הגדול} שזהו המקדש המקודש ביותר בבורמה ובו פסל מקורי של בודהה שנוצק בברונזה לפי מידותיו בזמן ביקורו של בודהה את המלך בשנת 1780 .מאז הפסל הוסיף 15 טון של זהב במשקלו לאחר שאלפי מאמינים הדביקו עליו דפי זהב ודי איבד את צורתו.
רק גברים רשאים להדביק עלי זהב ונשים מודרות מעשיה זו אבל יכולות להשקיף מרחוק..
במקדש המוזהב כולו פסלי ברונזה שהובאו מקמבודיה, פסלי דמויות האוחזות בפעמון עם סמלי השמש {טווס} והירח {ארנבת} וגם פסל מוזהב של המלך שיצק את פסלו של בודהה...לפתע אנו נתקלים בתהלוכה של טקס חניכה לנערים ונערות שעומדים להיכנס למנזר. כולם לבושים במיטב המחלצות, כשם שבודהה יצא בתחילה כנסיך מהארמון ומלווים אותם תזמורת ונערות נאות וכולם עולים אחר כך על מכוניות ונוסעים בשיירת עליזה מנגנת ומצפצפת עד המנזר.

כל משפחה רוצה שילדיה יחוו ולו לתקופה קצרה את החיים במנזר וכל אחד מחליט לאיזה תקופה ישארו שם הילדים.
אנחנו נוסעים לארמפורה שהיא אחת הבירות העתיקות של בורמה ובה נמצא המנזר הגדול מהגנדיון. במנזר מתחנכים 3000 חניכי נזירות ואנשים וחברות מכל מיני מקומות מתחרים ביניהם מי יתרום להם את ארוחת הצהרים מה שהופך את זה לטקס שלם. כל החניכים בגלימות שונות לפי מעמדם מסתדרים בשורות ארוכות, נקיים ורחוצים ובידם סיר האוכל שלהם וכל אחד בתורו מקבל מהמתנדבים מלוא הסיר ונכנס לחדר האוכל הגדול ואנחנו התיירים, עוקבים בהשתאות אחרי התהליך. אנו מסתובבים מעט במנזר ופוגשים נזיר -מורה בכיר שנמצא במנזר 24 שנים ושמו ashir kelasa .הוא פרסם מאמרים וספרים רבים ואחרי שיחה אתו נתן לנו "צידה לדרך" :לוותר ככל האפשר על האגו ולצמצם את יצר הרכושנות. אז, הוא מבטיח ,עולמנו יהיה יותר טוב.

משם אנחנו נוסעים לגשר עץ הטיק הארוך ביותר בעולם {1200 מ' }המתפקד כבר יותר מ 20 שנה ,גשר נחמד עם ספסלי ישיבה ודוכני אוכל ומזכרות והרבה זוגות באים לטייל ולהצטלם עליו.
נוסעים לאווה שהיא הבירה היותר עתיקה שנוסדה ב-1364 . שם אנו עולים על מעבורת קצרה לגדה השנייה של האירוודי. שם מחכות לנו כרכרות ואנו נוסעים דרך כפר נחמד הבנוי מעץ ובמבוק, לאורך הנהר ומבקרים במספר אתרים שהיו בבירה העתיקה : חומות העיר, מקדש ,מנזר באגיה העשוי כולו מעץ טיק והוא מאד מרשים על עמודיו הרבים וגילופים שנשארו שלמים, ארמון שבנתה אחת מנשות המלך ממנו נשקף נוף יפה, מגדל תצפית קדום שקצת נוטה על צדו  ובניהם שדות וגידולים חקלאיים.

חוזרים למנדלי שם אנו עולים על הריקשה המקומית ויוצאים לסיור בעיר בשיירת ריקשות גדולה שמשמחת את כל התושבים. מהחנויות והבתים יוצאים לנפנף לנו וכולם מחייכים לנוכח המראה..
העיר בחלקה  מטופחת ויפה עם שכונות אמידות ,בתי קפה ובתי עסק אך נתקלים גם בעליבות ועוני.
מסיימים את היום במסעדה יפה וטעימה ולאחרי מסג' מקומי מפנק במלון.

היום השביעי: גם היום קמים מוקדם מאד כדי להספיק לטיסה להי-הו. אבל בגלל הערפל הכבד אנו נאלצים לחכות שעתיים ואז טסים 35 דקות להי-הו בטיסה נוחה ונעימה.
אנחנו מתחילים בביקור בכפר. כרגע אנחנו בחלק של בורמה שנקרא שאן שבו מתגוררים בעיקר אנשים מקבוצת השאן שהיא אחת מ-20 קבוצות אתניות החיות באזור כמו הדנו או הפאו שמתלבשים בשחור עם מגבת כתומה על הראש. בכפר אנו רואים משפחה שעיסוקה הכנת חטיפים ופריכיות מחומוס מעורב בקמח אורז, טעים מאד, רואים גידולי חומוס, עדשים במבוקים ענקיים , פול ועוד. כולם מקבלים פנים והילדים נותנים פרחים. אנחנו גם מבקרים באחד הבתים. מבחוץ הבית גדול ונאה עם חצר גדולה ובעלי חיים אך מבפנים לנו הוא נראה עלוב וריקני ונראה כאילו הוא יותר מחסן לתבואה ולכלים.
משם אנו נוסעים למערת פינדיה, מערה גדולה שאגדה בצידה, זוהי מערת נטיפים שבה מוצבים מעל ל  8000 פסלי בודהה רובם מוזהבים בתנוחת ישיבה, אך יש גם שניים שחורים שנגיעה בהם עוזרת למחלות שונות וכמה משובצי יהלומים ושנהב. העלייה למערה במעלית והנוף הנשקף ממנה מאד יפה
בערב אוכלים במסעדת גן יפה ולנים במעין חדרי צימרים עשויי עץ ונעימים.

היום השמיני: מתחילים את היום בטיול קטן סביב האגם בפינדיה. נשים מתרחצות בטכניקות שונות ורוחצות את ילדיהם, כביסה פה ושם חנויות לאורך הדרך ומשם נוסעים מעט ועוצרים בשוק אזורי המתקיים כמו בכל השווקים האזוריים אחת לחמישה ימים. זה הזמן בשביל כל התושבים מהכפרים בסביבה, להיפגש ,להתעדכן, להכיר בני זוג.. וגם לקנות ולמכור. שוק נחמד ונשים עם מגבות מצבעים שונים על ראשן, לפי ההשתייכות הקבוצתית צובעות את השוק בצבעים עליזים.

נוסעים לכוון ננתידה לאכול וממשיכים עד הסי הסון שם אנו נפרדים מהרכב ועולים על סירות קנו שעליהן נבלה ביומיים שלושה הקרובים. אנו על אגם אילה המרהיב והגדול ובו מתנהלים כל החיים של כפרי האגם.
מתחילים בביקור במקדש האגם שגם הוא קשור למיתולוגיה המקומית. שם הגברים מקבלי דפי זהב והולכים להדביקם על בודהה ולבקש בקשות...ממשיכים בשייט בין בתים, בתי קפה, מסעדות ובתי מלאכה הבנויים עם כלונסאות על המים. לכל משפחה יש ספינת קנו והכל מתנהל באמצעותה .גם הדייגים על הסירות מחזיקים בטכניקה מיוחדת את המשוט ברגל כדי ששתי הידיים תהיינה פנויות לדייג.
עוצרים באחד מבתי המלאכה שם אורגים בדים מחוטים המופקים מצמח הלוטוס. יפה ויקר לקראת שקיעה אנו שטים למלון שלנו על המים paradadise inle resort  מלון במבוק ועץ הנטוע במים .

היום התשיעי :קמים מוקדם לבוקר מרהיב על האגם. כל המלון מטופח ויפה צף על המים. אחרי ארוחת בוקר נעימה אנו עולים על סירות הקנו לכוון מנזר phaung dawoo pagoda  ובדרך נתקלים במוכרים התקיפים של השוק הצף שממש עוצרים את הקנו במטרה למכור לנו מזכרות ואנחנו קונים.. עוד פיל ועוד מחרוזת...מתקרבים למנזר וכבר שומעים מוזיקה חזקה והמון סירות הנוהרות מכל הכיוונים עמוסות אנשים. בכניסה עץ המתנות עמוס בהרבה חבילות .מתברר שראש המנזר חוגג יומהולדת 90 וכולם מגיעים לחגוג אתו וזה פסטיבל שלם של מוזיקה, ריקודים, אוכל וטקסים שונים שבשיאן ראש המנזר יישא דברים. משפחות, משפחות יושבות על מחצלות עם כוסות תה, הכל מאורגן ומסודר, חדרי האוכל ערוכים לתפארת כולם מביאים מתנות ותרומות וכל הארגון על ידי מתנדבים, חוויה צבעונית ומרשימה. ממשיכים לכפר אינדאין. בטיול בכפר נכנסים לבית הספר ומתרשמים מהפשטות והרוגע בכתות בהן עוסקים בשינון ודקלום החומר. מטיילים לאורך הנחל הנשפך לאגם עד לאזור בו יש 1000 סטופות , כנראה מהמאה ה-17 נבנו על ידי אחד מהמלכים ומאז חלק חודשו ובונים חדשות. הסטופות בסגנון השאן עם בסיס מרובע ולמעלה יותר טבעות והחלק העליון יותר חרוטי כשמעל מעין מטריה בסגנון שונה מאזור באגן. הרבה מהן עם קישוטים ופיתוחים יפים וכל מטרתן להאדיר את הבודהיזם ולתת אפשרות לעוד אנשים להיחשף לתורה ולהתפלל ליד הסטופות. מרבית האנשים מגיעים אליהם פעם פעמיים בשנה ,בימי פסטיבלים ואירועים מיוחדים בחייהם. בדרך חזרה המון דוכנים של מזכרות ועתיקות

אנו חוזרים לקנו ושטים למסעדה על האגם לארוחת צהרים ומשם ממשיכים לכוון מקדש החתולים הקופצים ngapachung  המקדש יפה ובו כמה בודהות ייחודיות למקום מחומרים שונים וקישוטים על הגוף . רעיון החתולים הקופצים מיותר .מקצה המנזר אנו רואים את הערוגות הצפות ומקבלים הסבר איך יוצרים בשיטה ייחודית את הערוגות הצפות עליהן מגדלים עגבניות, פרחים, כרובית ועוד  על חלקים גדולים של האגם התפשט יקינטון המים והוא פורח בפריחה סגולה יפה, חוזרים לקנו ושטים בין הערוגות ,רואים איך מעבדים אותם כשהחקלאי על הקנו ובין לבין בקתות מנוחה קטנות. חקלאות המים הזו מיוחדת לאזור ולהרבה משפחות יש גם גינת ירק קטנה ליד ביתם. האגם הוא החיים, בו גרים, עובדים, מתרחצים ושוטפים כלים וכביסה ועליו גם מוסכים לתיקון קנו, בתי ספר ומקדשים.
עם שקיעה חוזרים למלון. יושבים בחוץ מול המים ואחרי ארוחת הערב יושבים בפאב באווירה טובה.

היום העשירי: עולים על הקנו, נפרדים מהמלון ושייט אחרון על האגם שעת בוקר מוקדמת, הדייגים כבר בעבודה והרבה סירות המסיעות אנשים .חוזרים לאוטובוס שלנו לכוון שדה התעופה בהי-הו, נפרדים גם מאזור השאן וטסים קודם למנדלי ומשם לינגון .בדרך לשדה התעופה עוד הספקנו לעצור במנזר עץ מגולף ויפה ונתקלנו בכיתת נזירים של ילדים קטנים. גם אנחנו קיבלנו בהזדמנות מתמר עוד שיעור קטן ומאלף בבודהיזם להשלמת החומר...
בינגון השלמנו חוסרים בסקוט מרקט, ביקרנו בחנות לאבני חן ועץ, ביקרנו בקניון הראשון והמעט מערבי עם הכספומט היחיד והראשון בבורמה.. חוזרים למלון בו ישנו בערב הראשון ויוצאים לארוחת ערב במסעדה המפוארת על האגם שנראית כאילו נלקחה מסיפורי אלף לילה ולילה. הארוחה בבופה עשיר ברקע מופעי ריקודים בורמזים. מקום טוב לסיים טיול מדהים במיאנמר.

נכתב ע"י ציונה ובנצי קרן מטילים של חברת פגסוס

למסלול טיול למינאמר 

טיול מומלצים נוספים באסיה: גיאורגיה, סין ותאילנד.

כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות
ט.ל.ח