מילה של כבוד אלבני / כתבת מערכת

אירועים אלו היו האות לתחילת הדומיננטיות הגרמנית באזור ולהצקות חוזרות ונשנות ליהודים אשר חיו בשטחים אלו. באותו הזמן, יהודי קוסובו תחת חסות הגרמנים נשלחו למחנות ההשמדה. הבינו האלבנים את הצפוי ליהודים ועזרו להם להתאסף בפרישטינה, העיר הגדולה בקוסובו והסמוכה לשלטון הנאצים ושלחו אותם לפנים הארץ שם הם התקבלו על ידי התושבים המקומיים בסבר פנים יפות. אירוע זה מהנדירים בזמן המלחמה, לא רק שהיה מקרה בריחה, אלא גם התבססות וצמיחה של קהילה יהודית סמוך לגיהינום באירופה.
תופעה זאת היא דוגמא אחת מיני רבות ליחס העם האלבני הפשוט והתמים ביחסו ליהודים בתקופת המלחמה. במרכז אלבניה עם תחילת המלחמה לא היו יהודים, אלו שהגיעו כמהגרים במהלך המלחמה זכו ליחס טוב, להגנה, להכנסת אורחים ולשוויון מלא ברוח מקומית ובאזור שלא ידע אנטישמיות. חשוב לציין שבקבלת היהודים השתתפו כולם, מפשוטי העם ועד האינטלקטואלים והמבוססים, הנוצרים והמוסלמים בעיקר. כל זאת תחת לחץ גרמני כלפי איטליה והאלבנים שיסגירו את היהודים לידיהם. במהלך המלחמה, כשהאלבנים הבינו לאן מובלים היהודים שכן מוסגרים לגרמנים. העזרה וקבלת הפנים הייתה טובה ואמיצה אף יותר.
בשנת 1943, תקופת שיא בהשמדת היהודים כשכל אירופה כבר גועשת, מדינות הבלקן שמסביב לאלבניה היו בשיא שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים. נפוצה שמועה ברחבי מקדוניה הכבושה אז על ידי בולגריה. השמועה רחשה שהיהודים עתידים להיכלא ולעבור למחנות. מידע זה לא הרשים את כולם והתמימים יותר שחשדו פחות נשארו בתחומי מקדוניה ונפלו קורבן למזימה הבולגרית ממנה לא שב אחד. המעטים שברגע האחרון הבינו את המזימה ונדדו לאלבניה שרדו כולם.
בסוף שנת 1943 כבר היה ידוע שהאלבנים מסרבים לקבל את ההוראה הגרמנית להסגיר יהודים. בני העם האלבני וביניהם בעיקר המוסלמים החלו מתמודדים ומתחרים ביניהם מי יעזור ויציל יותר יהודים. בכך רצו האלבנים לקיים את ה"בסה" (מילה של כבוד): הקוד המחייב אלבני לעמוד במילתו. סוג של "מילה שלי" הישראלי.
"אבי נהג לומר שכדי שהגרמנים יוכלו להרוג את אורחינו היהודים היה עליהם להרוג את בני משפחתי קודם" כך פותחת את העדות שלה בפני יד ושם מירושה קאדיו. סיפור זה שאמנם היה מיוחד באירופה, כנראה שלא יצא דופן ברוח האלבני, אך מרגש כל פעם מחדש.
מזיכרונות ילדותה מתארת מירושה כפר אלבני קטן ומרוחק אליו הגיעו שני יהודים יוונים בזמן שהפשיסטים האיטלקים חיפשו יהודים באלבניה. הם שהו יומיים יחד ועזבו. עם ההוראה וההשתלטות הגרמנית על אלבניה חזרו שני היהודים וחיפשו מסתור אצל המשפחה ואכן מצאו. מירושה מתארת איך חלקה עמם את חדרה, איך הכינו פתח מילוט ועקבו אחרי הגרמנים ואיך בסופו של דבר, כשהגרמנים היו אחוזי אמוק לסיים את המשימה והחלו לחפש יהודים מבית לבית. אביה של מירושה העביר אותם לכפר אחר מרוחק ודאג לכל צרכיהם.
ביולי 1992, הוכרו אביה ואמה של מירושה, איישה ובאסים קדיו כחסידי אומות עולם. מירושה קדיו הוזמנה בשם הוריה לקבל את ההוקרה והכבוד שהגיעו להם על מעשים אלו. הרי הם השלימו את ה"בסה". וכבוד אלבני הוא כבוד. בכך השלימו את כל 63 האלבנים שזכו לכבוד במדינה שהיו בה פחות ממיליון תושבים בזמן המלחמה.
"אלבניה, המדינה האירופאית היחידה בעלת רוב מוסלמי, הצליחה במקום בו נכשלו מדינות אירופאיות אחרות. רוב רובם של היהודים שהתגוררו בגבולותיה במהלך הכיבוש הגרמני, יהודים אלבניים ופליטים יהודים ממדינות אחרות, ניצלו, למעט כמה מבני משפחה אחת. למרבה הפליאה מספר היהודים באלבניה בתום מלחמת העולם השניה היה רב יותר מאשר בתחילתה." (ציטוט מאתר יד ושם, בעמוד על התערוכה "בסה: מילה של כבוד") בטיול מאורגן לאלבניה ניתן לחוות את ולחוש באווירה המיוחדת ובעקרונות האיסלאם הידידותי לתיירים והמטיילים מכל העולם וגם מישראל. 

לטיול המאורגן באלבניה  - לחץ כאן