שוק חופשי, הסכמי סחר חופשי וכלכלה ליברלית אינם רק מושגים בכלכלה, אלא גם תהליכים המשנים את פני כדור הארץ אשר מגיעים אפילו למקומות מבודדים כמו ניו זילנד.
בשנת 2008 כחלק מהתהליכים הגלובליים חתמו ניו זילנד וסין על הסכם סחר חופשי בין המדינות, ההסכם שהחל בדיונים עוד משנת 2004, העמיד את סין וניו זילנד כפורצות דרך בתחום. במעמד החתימה החגיגה הייתה גדולה, מנהיגים נפגשו, מפות צוחצחו, ארוחות ומשקאות הוגשו, ידיים נלחצו וההסכם יצא לדרך.
הסכם סחר חופשי הוא דבר נהדר בעיקר על הנייר, אך הוא טומן בחובו הימור לא קטן ובכל מקרה הסכם כזה בין מדינות כמוהו ככול מערכת יחסים, אתה יודע רק איך זה מתחיל, איך זה נגמר? האל יודע! כשמדובר במדינות שאין דבר משותף ביניהן כמו ניו זילנד וסין, כלכלה אחת של פחות מחמישה מיליון תושבים ושנייה של כפול 260 לפחות! עם מעל מיליארד ושלוש מאות מיליון תושבים החיים תחת כלכלה נוסקת, התוצאות בהחלט לא ברורות.
לעומת סין המגוונת באורחות חייה, ניו זילנד היא מדינה מערבית עם רמת חיים גבוהה. היא ממוקמת במקום ה- 70 בעולם בתוצר המקומי הגולמי (מכובד מאוד למדינה קטנה כזו) בתמ"ג לנפש היא מקום 35 בעולם. במדד הפיתוח האנושי המשקלל מגוון רחב של פרמטרים הקשורים בכלכלה, השכלה, חינוך והתפתחות ניו זילנד בקצה העליון במקום 7.
באופן היסטורי, ניו זילנד עד לסוף המאה ה-20 הסתמכה על הסחר עם הממלכה המאוחדת, עם הצטרפות הממלכה המאוחדת לאיחוד האירופי והגדלת שיתופי הפעולה בין מדינות אירופה לקראת סוף המאה ה-20 נוצר מיתון עמוק בניו זילנד וברמת החיים בה. בעקבות תהליכים אלו ותהליכי משנה נוספים, על ניו זילנד היה לקרוא את הסימנים הברורים המתרחשים בעולם, ולהיפתח לשוק החופשי הליברלי ולעבור לכלכלת שוק המבוססת ייבוא וייצוא.
העובדה שכלכלת ניו זילנד נשענת בעיקרה על מסחר חוץ, חתימת הסכם הסחר החופשי עם סין ועם מדינות נוספות, בנוסף לתהליכי הגלובליזציה, כעת כלכלת ניו זילנד השתנתה מהקצה אל הקצה. ניו זילנד מציעה לעולם דגים, בשר וטקסטיל ומאחר והיא מדינה קטנה היא קונה מהעולם את כל השאר. השווקים העיקריים לייצוא וייבוא בניו-זילנד הם אוסטרליה, ארצות הברית ויפן, ולאחר הסכם הסחר החופשי יש באופן עקבי עלייה בסחר עם סין.
בואו ניקח הפסקה קצרה ונקפוץ לשנת 2012. בית המשפט העליון במדינה עיכב מכירה של משקי חלב מקומיים למשקיעים סינים, הסיפור הנוכחי היה ללא ספק הסיפור שתפס את כל מהדורות החדשות במדינה הקטנה, אשר כפי שצוין, חלק ניכר מהכלכלה שלה מבוסס על ייצוא וחקלאות.
השופט פסק שהממשלה הגזימה בהערכתה את יתרונות המשקיעים הסינים. הוא הורה לבדוק את העסקה מחדש ולבדוק כי האינטרסים של המדינה אכן מושגים בתהליך זה. דבר זה עורר סערה גדולה במדינה הצנועה. מחד, התומכים במכירה טוענים כי סחר בינלאומי טוב למשק הניו זילנדי והוא יגדיל את היצוא, ומאידך, מתנגדי המכירה טוענים כי חקלאות זו אידיאולוגיה והייצור חייב להיות שייך לאזרחים המקומיים.
סערה זו הובילה לויכוח אידיאולוגי עמוק וער על עתידה של ניו זילנד כפרט ועל תפיסות כלכליות ככלל. מצד אחד האידיאולוגיים, השמרנים והפטריוטים המוכנים להסתפק בכלכלה מצומקת יותר אך מעדיפים ידיים עובדות מניו זילנד ולהבטיח את הפרנסה של הפועלים. מהצד השני אלו התומכים בתפיסה כלכלית ניאו ליברלית המקדשת את הסחר החופשי. בשביל אלו, מספיקה העובדה כי אין תושב מקומי שהציע יותר מהסינים ולאפשר למכור לסינים על אף המשמעות הלא נודעות ומרחיקות הלכת הצפויות.
המתנגדים הנחרצים, ממשיכים וטוענים כי בעלות זרה על האדמה מובילה לעלייה חדה במחירי הקרקע. הם מגייסים לטובתם את הפטריוטים וטענים כי "ניו זילנד שלנו". לעומתם, אומרים הליברלים, כי לא בכדי החוות פשטו רגל והניהול הכושל הביאם למצב זה.
כאמור, כל הטיעונים נכונים ואין אמת אחת אבסולוטית, וזאת דווקא בשל העובדה שמאחורי כל אחד מהטיעונים ישנה מהות אחרת שונה בתכלית. המקרה הסיני-ניוזילנדי ממחיש לנו מעל לכל ספק את הדילמה בהסכמי סחר בין כלכלות לא זהות ואת הסכנות של השתלטות מעצמה על כלכלת מדינה קטנה, העושה את צעדיה הראשונים בכלכלה הגלובאלית הניאו ליברלית. שכן אם היה מדובר בקרב ענקים הדיון היה אחר לגמרי. ובכן, כפי שזה נראה ניתן לקנות מדינה בכסף, אך בתקווה שזה לא יהיה המקרה בקרוב, ניתן ליהנות מייחודה של המדינה בטיול מאורגן לניו זילנד.
לטיול המאורגן לניו זילנד
כל הזכויות שמורות לפגסוס ישראל בע"מ
ט.ל.ח