אין טוב יותר מהנפט של רוסיה או טיול מאורגן לרוסיה, להסביר את העוצמה של מדינה זו, אך יחד עם זאת הנפט הוא גם הדרך הטובה ביותר להראות את שלל הניגודים ומאבקי הכוח של המדינה: סוציאליזם מול קפיטליזם, קומוניסטים מול ליברלים, חשאיות מול שקיפות ורוסיה שהייתה מול זו שהייתה רוצה להיות.
תוסיפו לכל המאבקים הללו אגו גברי טהור, שלטון, הרבה מאוד כסף, תרבות קומוניסטית מושרשת והנה קיבלתם קרב ענקים שבא לידי ביטוי גם בשני האישים הבאים: מצד אחד מיכאיל חודורקובסקי ומהצד השני ולדימיר פוטין.
באוקטובר 2003 כשהגיעה המשטרה הרוסית לעצור את חודורקובסקי, בדיוק לפני שמטוסו הפרטי עמד להמריא מסיביר, הוא כבר ידע בדיוק למה המשטרה עוצרת אותו. הסיבה בוודאי לא הייתה העלמות מס ועברות על חוקי המס כמו שקציני הצבא שעצרו אותו סיפרו לו, הסיבה הייתה שבמאבקו על הנפט ברוסיה ובמשחק מול האנשים החזקים בקרמלין הוא הלך צעד אחד רחוק מידי.
בתחילת שנות ה -90, עם נפילת ברית המועצות ומדיניות ה"פרסטרויקה" שהנהיג גורבצו'ב, נוצרו הזדמנויות כלכליות חדשות ברוסיה המתחדשת והנפתחת. ההזדמנויות קרצו בעיקר למי שכבר היה מקורב לאישים מרכזיים בשלטון ולבעלי חושים מחודדים במיוחד.
מיכאיל חודורקובסקי היה בדיוק כזה, ובשורה של תמרונים כלכליים מתוחכמים בתוך כמה שנים הוא השתלט על עסקי הנפט העצומים של רוסיה, הביא אותם לרמת רווחיות עצומה והכניס הרבה כסף לכיסו, למקורביו וגם למדינה.
זה לא באמת הפריע לאף אחד, אלא שחודורקובסקי הלך עם הכסף קצת קדימה, ורמז בהזדמנויות שונות הוא שהיעד הבא שלו הוא נשיאות המדינה. הוא מימן מפלגות אופוזיציה ואת מסע הבחירות שלהן, הוא תמך בעמותות שמטרתן הייתה שינוי, פתיחות ודמוקרטיזציה של העם. חודורקוסקי באותה עת סימל את מה שרוסיה הייתה רוצה להיות: קפיטליסטית, שקופה, ליברלית וחדשנית.
עד כאן זו הייתה מנה שפוטין וחבריו אולי יכלו לבלוע, אך הקש ששבר את גב הגמל היה בשני אירועים שונים שהתרחשו בתחילת שנות ה- 2000: הראשון היה עימות פומבי בישיבה שגרתית מול הנשיא פוטין בו הוא האשים אותו בשחיתות, והשני היה פיזור רמזים עבים על ניסיונות מכירה של תאגידי הנפט העצומים לשותפים ובעלי הון אמריקאים.
פוטין ידע שללא מאגרי הנפט העצומים של רוסיה המגלגלים מיליארדים אין לו זכות קיום בשלטון, ושהפרטה חיצונית שלהם תפגע באופן ישיר בלגיטימיות שלו. באותן שנים מחירי הנפט הרקיעו שחקים והכניסו מאות מיליארדי דולרים לרוסיה הצמאה לכסף.
פוטין הימר על הקלף הנכון והמנצח מבחינתו. הנפט, והכסף שבא בעקבותיו, היו המפתח לצמיחתה של רוסיה בשנים הבאות, אבל בשביל להשאיר את הכסף במדינה היה צריך לעצור את תמרוניו של איזה אחד... חודורקובסקי.
העם הרוסי אולי חיבב את חודורקובסקי, העריך אותו ורצה ללכת בדרכים שהתווה: עמותות, שקיפות, דיווח, סחר עם המערב וערכים ליברליים וחדשניים, אך שוב ידו של השלטון המרכזי הייתה על העליונה והוא החזיר את רוסיה כמה שנים לאחור בתחום הכלכלי והליברלי.
בדיוק בגלל זה הנפט הוא דוגמא טובה למאבק בין סוציאליזם לקפיטליזם ברוסיה. הוא מופק ע"י פועלים בשכר פעוט במחוזות נידחים בסיביר, אך ברגע שהוא הופך להיות עוד שורה על צג המחשב בבורסה הוא כבר כלי לפעילות מסחרית עצומה כשאת הכסף מכניסים לכיס בעיקר מקורבים לשלטון, ואת המיסים שהמדינה גובה (שגם הם לא מעטים) משקיעים באוכלוסייה. את התלות של רוסיה בשוק הנפט ניתן לראות בהיסטריה שפוקדת את המדינה בכל פעם שהמחיר יורד.
רוסיה של היום מתהלכת בן חדש לישן ובין סוציאליזם במחוזות נידחים לחיי עושר ופאר במוסקבה ואחיותיה, והכי חשוב היא מתהלכת בין הטיפות שניתזות בסביבתו של הנשיא החזק.
השנים הקרובות תהינה מהותיות עבור רוסיה; שינוי שוק הנפט ברוסיה תובע נקיטת צעדים מהירים ומחושבים, ויחד עם זאת בתוך הקרמלין יש כוחות אדירים שרוצים לשמור על המצב הקיים: נפט מופק בזול ונמכר ביוקר, מזין את השכבה המדושנת וה"פירורים" מגיעים גם לעם. אל מול אותם כוחות עומדים איתן כוחות אחרים בניסיון להביא את רוסיה להיות שקופה, מערבית וליברלית יותר.
ב- 20 בדצמבר 2013 קיבל חודורקובסקי חנינה ויצא לגלות בגרמניה. הנפט לעומתו עדיין שייך לרוסיה.
לטיול המאורגן לרוסיה - לחץ כאן
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות בע"מ @
ט.ל.ח