השינטו מוטבעת עמוק בנפש היפנית. קשר בין דת למדינה מסוג אחר.
יש ניסוי אחד שאני אוהב לעשות, מיד כשחוזר חבר מטיול מאורגן ביפן אני שואל אותו שאלה פשוטה: מהי הדת של היפנים? התשובה היא תמיד שונה מאחד לאחד ותמיד גם בעלת בסיס משותף: "זה כמו בודהיזם אבל לא בדיוק", או. "זה סוג של אמונה מקומית", "אחת מהאמונות האלה של המזרח", כל אלו ועוד הם תשובתו של הישראלי הממוצע.
המשותף הוא שהוא לא בדיוק יודע והתשובה מהוססת. האמת, הוא לא אשם.
הדת והתרבות היפנית משתנות כל הזמן וישנה פתיחות לחידוש בשילוב מסורות ואמונות חדשות, ויחסים מורכבים ומשתנים בין דת ומדינה. מבולבלים?
השינטו הוא השם בו אנו משתמשים לתיאור הדת הקדומה של יפן. מרכזה של הדת הוא בסגידה לקאמי – קבוצה של אלים פשוטים, טבע או ישות רוחנית אחרת. הקאמי משתנים ונעים מחפץ קטן ועד אתרים בעלי חשיבות אלוהית ממש.
השימוש במילה שינטו התרחש לראשונה כנראה במאה השביעית לספירה ומשמעותה "נתיב אלוהי". בעולם היפני הקדוש של התקופה, השינטו היא פולחן דתי מקומי שאינו בודהיסטי. לפי הידוע לנו כיום, השינטו הייתה דת מקומית שהשימוש בה השתנה ממקום למקום ביפן, והשימוש בו נעזב בהדרגה.
במהלך המאה ה -8 לספירה, בתקופת הנארה, השתנתה הדת היפנית לבלי הכר. השפעות סיניות וקוריאניות חדרו ליפן והביאו עמן את דת הבודהיזם. הקיסר שומו ובת זוגו הפכו לבודהיסטים אדוקים ועודדו את הפצת הדת. כתוצאה מכך נבנו ביפן מקדשי ענק ופסלים עצומים. אחד מהפסלים החשובים שנבנו היה של בודהה השמש הגדול. פסל זה נקשר על ידי היפנים עם אלת השמש מהשינטו וגרם למיזוג מקומי בין הבודהיזם והשינטו.
בסוף המאה ה- 17, עם סיום תקופת אדו, מתחילה יפן לבנות את עצמה כמדינה מודרנית ומתקדמת. בתוך הקדמה היו קולות דתיים חזקים שקראו לחזור למסורות העתיקות ולדת המקורית של יפן. המושג שינטו חזר לשימוש ועורר התנגדות עזה לבודהיזם שנתפש כהשפעה חיצונית סינית. אותם מתנגדים הפרידו בין הדתות השזורות ואימצו נוסח מקומי שנחשב בעיניהם כשינטו מזוקק. מאחר והשינטו והבודהיזם חיו יחד כבר מעל אלף שנים, קשה היה להפריד ביניהן ולהסתכל על כל אחת לכשעצמה וכיום רוב היפנים שוב אינם מבחינים ביניהן ובפועל מקיימים את שתיהן.
בשנים שלאחר מכן החליטה ממשלת יפן לאמץ דת רשמית למדינה ומספר הוגי דעות בשיתוף פעולה עמה עיצבו מערכת פולחן, אמונות ותפילות שהדגישו את המסורות העתיקות. דת זו נקראה ה"שינטו הממלכתי". מאות שנים שימש השינטו הממלכתי בסיס חשוב לאידיאולוגיה הלאומית ונהנה מתמיכה של מוסדות המדינה. פולחן הקיסר היה חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית היפנית והחיילים המתים עלו לדרגת אלים בהשפעת השינטו.
הכיבוש האמריקאי, שלאחר מלחמת העולם השנייה, אסר על קיום השינטו הממלכתי והוא השתקם שוב רק לאחר תום הכיבוש. כיום, יפן באופן רשמי וחוקי לא תומכת באף דת, כולל השינטו ונאכפת הפרדה נוקשה בין דת למדינה.
למרות זאת, המסורת השתרשה ומאות שנים של השפעת השינטו החדירו אותה עמוק לנשמתה של יפן. זה קרה הודות לגמישות ולסובלנות שגילתה כלפי דתות אחרות והסובלנות שגילו כלפיה. כיום ניכר השינטו בתרבות היפנית ובחיי היום-יום. ניתן להבחין בכל אירוע בהשפעותיה של השינטו, למשל, הפסטיבל החשוב ביפן הוא פסטיבל מאטסורי שמתקיים כחגיגות ענק בטוקיו והוא כולו סגידה לקאמי.
בשינטו ובבודהיזם ישנו דגש חזק לקרבה לטבע. שתי הדתות מבליטות את פשטות האדם ומשלבות את נפשו בחייו. הקרבה הטבעית בין הפילוסופיות של הדתות הייתה קרקע טובה להתמזגות ביניהן. כך נוצר בתוך יפן מעין זרם בודהיסטי חדש. מי שנמצא בקשר טוב עם הטבע מנהל קשר קרוב עם הקאמי. ציווי זה חדר עמוק לתרבות וביפן שלל אירועים ופסטיבלים בטבע, בולט בהם הוא פריחת הדובדבן.
הקרבה בין הקאמי לטבע הביאה את היפנים להקים את המקדשים בעיקר באתרי טבע. שכן, על פי השינטו האלים נמצאים בטבע ולשם הולכים לפגוש אותם. הבנייה האדירה של האתרים לקאמי היא הבסיס לאדריכלות היפנית ולפרויקטים ההנדסיים העצומים שהיפנים מקימים מתוך אמונה כי הם יכולים להנדס הכול. ביפן מעל 1,000 מקדשים לקאמי וכל אדם יכול לעשות פולחן גם בביתו לכל אחד משמונה מיליון האלים הנקראים קאמי. היטהרות הגוף הינו עיקרון חשוב נוסף בשינטו המביא את היפנים לרחוץ במקווי מים ולבלות לידם.
האריזות היפניות הן עוד פרט הניתן להתעכב עליו. מוצרים מסורתיים ביפן בדרך כלל נארזים בחומרים טבעיים כגון: עלים, קליפות, חבלים, נייר ועץ. אלו כולם באו מין הטבע ומבטאים את הרצון היפני העז לשהות בטבע קרוב לקאמי. את האריזות יקשטו ציורי פרחים, עצים עלים ועוד.
אפילו הסומו, הספורט הלאומי והפופולרי ביותר בטיול ליפן שהפך להיות תחרותי רק במאה ה 17 מקורותיו מצויים בשינטו. תלבושות המתאבקים ותנועותיהן הם ביטוי עמוק לשינטו, הזירה של קרב הסומו נתחמת על ידי חבל עגול הנקרא טאווארה, שהוא סמל שינטו המסמל הפרדה בין הקודש לחול. כהן השינטו השופט בתחרות הוא זה שיכריע אותה.
אך, על אף ריבוי הדתות והאלים, יפן נחשבת לאחת המדינות החילוניות בעולם. הלאומיות היפנית אינה זקוקה לדת כדי להעמיק את אחיזתה בציבור וישנה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה (ניתן לראות בכך את ההפך הגמור לישראל). גם בעידן הגלובליזציה, התרבות היפנית נוכחת בקרב העם. לאחר פתיחתם למערב היפנים למדו לשלב מגמות ואופנות חיצוניות (בעיקר השפעות אמריקאיות), מבלי לוותר על הקודים התרבותיים שלהם.
יפן השכילה להביט הצידה אל המדינות הסובבות אותה, להבין ולשכלל עצמה, על מנת לא להפוך לחצר האחורית של המערב, ויתרה מכך אף להתעלות על המערב במובנים מסוימים.
למידע נוסף על טיולים מאורגנים ליפן עם פגסוס טיולים מאורגנים
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות בע"מ
ט.ל.ח